לא יאומן ושנים שהדבר לא קרה במחוזותינו אבל הנה סנונית שאני מקווה מאוד שתחזור על עצמה ותחדש ותחזיר "עתרה ליושנה"
דודו טסה מוציא 200 עותקים בלבד במהדורה מיוחדת ב... תקליט! כן תקליט יהודי כשר למהדרין!!!
התקליטים ימכרו במחיר של 99.90 ש"ח ליחידה וכל אחד מהם יהיה עם חתימתו האישית.
באלבום משתתפים: יהודית רביץ, ברי סחרוף, יאיר דלאל ואף אמו של דודו, כרמלה.
קראתי בכתבה שדודו טוען {כפי שאנו כבר יודעים ממזמן} שלתקליט יש סאונד יותר חם ונכון ולכן הוא החליט להוציא מהדורה מוגבלת
בהצלחה!!!
נימה אישית
בנערות ובבגרות שלי דיי חיפשתי מוזיקה שונה ממה שגדלתי עליה ונמשכתי לדברים החדשניים ולמוזיקה הזרה.
אולם אט אט אני מוצא את עצמי חוזר לצלילים שגדלתי עליהם, לפיוטים ולמנגינות העתיקות
לכלים האקוסטיים שנמצאים רק בקהילות נידחות והפכו בהגדרה ל"מוסיקת עולם"
אני חוזר ומתגעגע ונזכר ומתענג עם צלילים ששנים לא נשמעו ולצערנו אבדו מהעולם ואשר הדורות הקודמים לקחו אותם עימם לעולם שכולו טוב ונישארו לנו רק רסיסים מההיסטוריה שלנו
זו עובדה ששיר או מנגינה מסוימת יכולים להעלות נשכחות ואילו מציפים אותי בכל פעם שאני נחשף למנגינה שאבדה או אחת שמזכירה אחרת או כזו מההעבר או מזכרונות ילדות
בשנים האחרונות ישנה תעוזה לחזור אל המקורות וזה דבר שאני מברך עליו
עמיר בניון, ודודו טסה 2 אומנים צעירים עם אומץ אדיר מתוך געגוע והכרה שאין מה לעשות ולאן שלא תברח ותחפש דברים אחרים, מתיישהו תחזור למקורות שלך ותיזכר בילדות ובמה שליווה אותך.
בעולם מודרני ובקידמה שמנתקת אותך מהשורשים דיי קשה ללכת נגד הזרם ואני מעריץ אותם על האומץ והאמת הפנימית שמנחה אותם
תמשיכו כך והלוואי וירבו כמותכם כל אחד בתחומו ובסגנונו
זו אוליי לא המוזיקה שלי אך היא מקשרת בין העולם שהיה לזה שלנו וככזו היא תמיד תקבל אצלי מקום של כבוד ופתיחות להאזין לה.
לא חשוב איזה סגנון, חשוב זה שמשמרים את המורשת והעבר.
לא חשוב מה אתה שומע... חשוב איך זה נשמע.
דודו טסה מוציא 200 עותקים בלבד במהדורה מיוחדת ב... תקליט! כן תקליט יהודי כשר למהדרין!!!
התקליטים ימכרו במחיר של 99.90 ש"ח ליחידה וכל אחד מהם יהיה עם חתימתו האישית.
באלבום משתתפים: יהודית רביץ, ברי סחרוף, יאיר דלאל ואף אמו של דודו, כרמלה.
קראתי בכתבה שדודו טוען {כפי שאנו כבר יודעים ממזמן} שלתקליט יש סאונד יותר חם ונכון ולכן הוא החליט להוציא מהדורה מוגבלת
בהצלחה!!!
נימה אישית
בנערות ובבגרות שלי דיי חיפשתי מוזיקה שונה ממה שגדלתי עליה ונמשכתי לדברים החדשניים ולמוזיקה הזרה.
אולם אט אט אני מוצא את עצמי חוזר לצלילים שגדלתי עליהם, לפיוטים ולמנגינות העתיקות
לכלים האקוסטיים שנמצאים רק בקהילות נידחות והפכו בהגדרה ל"מוסיקת עולם"
אני חוזר ומתגעגע ונזכר ומתענג עם צלילים ששנים לא נשמעו ולצערנו אבדו מהעולם ואשר הדורות הקודמים לקחו אותם עימם לעולם שכולו טוב ונישארו לנו רק רסיסים מההיסטוריה שלנו
זו עובדה ששיר או מנגינה מסוימת יכולים להעלות נשכחות ואילו מציפים אותי בכל פעם שאני נחשף למנגינה שאבדה או אחת שמזכירה אחרת או כזו מההעבר או מזכרונות ילדות
בשנים האחרונות ישנה תעוזה לחזור אל המקורות וזה דבר שאני מברך עליו
עמיר בניון, ודודו טסה 2 אומנים צעירים עם אומץ אדיר מתוך געגוע והכרה שאין מה לעשות ולאן שלא תברח ותחפש דברים אחרים, מתיישהו תחזור למקורות שלך ותיזכר בילדות ובמה שליווה אותך.
בעולם מודרני ובקידמה שמנתקת אותך מהשורשים דיי קשה ללכת נגד הזרם ואני מעריץ אותם על האומץ והאמת הפנימית שמנחה אותם
תמשיכו כך והלוואי וירבו כמותכם כל אחד בתחומו ובסגנונו
זו אוליי לא המוזיקה שלי אך היא מקשרת בין העולם שהיה לזה שלנו וככזו היא תמיד תקבל אצלי מקום של כבוד ופתיחות להאזין לה.
לא חשוב איזה סגנון, חשוב זה שמשמרים את המורשת והעבר.
לא חשוב מה אתה שומע... חשוב איך זה נשמע.
